יום ירושלים, יובל למלחמת ששת הימים, זכרון ילדות חבוי...

יום ירושלים, יובל למלחמת ששת הימים.

בימים האחרונים שידורי הרדיו והטלוויזיה סביב היובל למלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים.

כבר עברו 50 שנה, אני כבר סבתא. פתאום צץ לי זיכרון ילדות חבוי שהדחקתי מזמן...

הייתי תלמידה בכתה ד', באמצע השיעור דלת הכתה נפתחה אבל רק בחציה, מזכירת בית הספר סימנה באצבעה למורה להתקרב אליה ולחשה לה משהו. אני זוכרת איך ברגע החווירו פניה של המורה וארשת פניה השתנתה. אנחנו לא ידענו מה קרה, היא הסתובבה אלינו ואמרה בשקט -לקום ולהסתדר בזוגות, כששאלנו מה קרה היא ענתה שהכל בסדר. יצאנו בסדר מופתי לחדר המדרגות והלכנו לחדר הציור והמלאכה, מה שהיה בעצם מקלט בית הספר. הרגע הזה פתאום קופץ לי עכשיו, פניה של המורה שלי, הדיבור השקט והסדר של הילדים, היום אני מבינה את עוצמת תחושת החרדה...

אני נזכרת באותו היום כשהגעתי הביתה ראיתי שוחה גדולה ועמוקה שנחפרה בחצר הבית, מסביב לה היו שקי חול, זה היה משהו כמו בור עמוק באדמה שאפשר לרדת והיכנס לתוכו אחד אחד. אמא גם היא חיוורת כמו המורה, חיכתה לנו עם הטרנזיסטור ביד, לא הבנתי מה שמעתי, אני זוכרת שהקולות שבקעו מהרדיו הקטן היו עוצמתיים ומפחידים... אזעקה פילחה את האוויר נכנסנו ל"מערה", גם השכנה שלנו בלה- ניצולת שואה שהייתה לנו כמו סבתא הצטרפה, והמשפט שאמא אמרה "אברהם נקרא למילואים, המלחמה התחילה" פילח את האוויר.......

פתאום נזכרתי בזה... תודה לאל שהגענו לזמן הזה, אני מאחלת לילדינו ולנכדינו זיכרונות אחרים.